
אטב אחר אטב
יוצאת עם גיגית הבגדים הרטובים
חבל הכביסה לפי על הגבעה הקטנה שליד הבית.
הכביסה של סבתא כבר תלויה שם
מתנופפת לה ברוח, יבשה
אני עם סל מלא. מלפנים אני רואה את השדה פרוש
רחב ידיים, חרוש תלים תלים.
אוחזת בבגד כבד, ספוג במים, מצמידה אטב אחר אטב.
עוד מעט הוא יתיבש, מימיו יתאדו, יחזור מקופל לארון הבגדים.
אני מתבוננת בטיפות שזולגות תחילה בקצב מהיר ואז באיטיות.
כמו דמעות.
לו יכולתי גם אני כך לזלוג, להתייבש
לקפל את רגשותי
לתת להן לנוח,
עד הפעם הבאה

